יום שבת בבוקר הוא היום השני שלנו. מתארגנים ליום של נסיעה ארוכה צפון-מערבה, לכיוון היער השחור. בדרך אומרים ל-GPS "תביא לי בגדים!" והוא מנחה אותנו לפנות מיד ימינה למתחם מסחרי ענק. אולי זה היה מקרי, אבל מאותו רגע התעוררה בליבי חיבה למכשיר גארמין המוצלח הזה שמעתה אקרא לו פשוט- גארמין.
קנינו שלוש מטריות שקופות, שהצטרפו למטרייה השחורה הענקית ששימשה גם כשמשייה בהמשך, מגפי גומי לבנות ולנוהר ונעלי ספורט חדשות עבורי. ממשיכים בדרך ושמחים לגלות שמעיין מתאוששת יותר ויותר.
אנחנו נוסעים מאות קילומטרים היום, נוסעים לכיוון מערב- חולפים מערבה דרומית לשטוטגרט. הכבישים הולכים ונהיים צרים ככל שאנחנו מתקדמים.
והנה אנחנו- הגענו ליער השחור, המקום שבו ליקטו האחים גרים את סיפוריהם...
באיזור calw (השד יודע כיצד מבטאים זאת) אנחנו מאתרים חניון מסודר כיאה לגרמנים. החנייה היא על דשא, יש מגרש משחקים לבנות, המקלחת קרובה, יש אינטרנט- נראה שהגענו למקום טוב, אני כבר לא יכול לחכות לעשות כמה שיחות סקייפ דחופות- כרטיס הSIM לא מתפקד טוב, לעבור על הודעות המייל ועוד מספר דברים חשובים שמצריכים קשר לעולם החיצון.
Erbenwald- מקום טוב להיות בו! תומאס המשופם ואשתו הקשוחה מנהלים את המקום באופן היקי ביותר.
תומאס מדבר אנגלית טובה. היא לא.
תומאס נוסע ממקום למקום על ווספה עם משטח עמידה במקום מושב. היא לא.
תומאס מסודר. והיא... ובכן, היא גם!
וכאן באה כמובן רשימת ה"אבלים":
החשמל לא חופשי- יש מונה דייקני. ניתקל בשיטה זו בעוד חניונים בגרמניה, אבל המחירים לא משמעותיים.
המים במקלחות חמים וטובים ויש שם ראש מקלחת (טוש/דוש) ענקי שמוציא עליך טונות של מים בזרם אידאלי ומפנק... אבל... כדי שהמים יהיו חמים יש להכניס חצי יורו למכונה שנותנת לך דקה (!!!) של מקלחת*.
האי-נ-ט-ר-נ-ט כל כך איטי שהכנתי קפה בין לחיצה לבין צפייה בדף שעלה (באמת! טוב... שלוש לחיצות!)- יאוש.
יש בריכה מחוממת! אבל היא נסגרת בעוד חצי שעה, וחוץ מזה היא לא מקורה ואנחנו דואגים קצת למעיין שמאז ומתמיד שוחה עם אטמי אוזניים בגלל האוזניים הרגישות, ובוודאי כשהיא עדיין לוקחת אנטיביוטיקה פעמיים ביום.
בסמוך לנו זוג הולנדים נחמדים- הייתי נשאר בשמחה בתפקיד השכן שלהם ליומיים שלושה- אנשים עם חוש הומור נהדר, שמחה אמיתית ורצון לסייע לאחרים. הם עברו איתנו על המון מקומות בסביבה הקרובה והרחוקה, עם אנגלית מצוינת וחיוך גדול על הפנים. בשלב כלשהו אנחנו שומעים תזמורת מצעדים מחוץ לחניון.
- What's that? can you hear it?
- Sounds like a marching band.
- Yeh. It's the Germans, You know... The Germans love to march...
- Yes... I know they used to, I thought it stopped...
- Old habits. Every year we come here, to Germany, looking for our bicycles...
- Sorry, I didn't get it, why bicycles?
- When they occupied Holland they took all the bicycles
- Well, we come from Israel... We'll never find what they took from us... You know...
אנחנו מחרישים לרגע ואז אני משנה נושא.
המלצה מצוינת קיבלנו דווקא מתומאס, בבוקר יום א', הוא Sunday, יום המנוחה המוקפדת של הגרמנים.
מחר נוסעים לפתוח את היום ב- Bad Pannorama, בריכה מחוממת ב- Freudenstadt.
* מאוחר יותר התברר לי שניתן ללחוץ על המכשיר חמש פעמים (אוף!) עבור כל חצי יורו- למה אין הוראות הפעלה לדבר הארור?
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה