מה שמלווה את יום זה כחוט השני הוא העובדה שכמעט הכל סגור בגרמניה ביום א'- אין סיכוי לקפוץ למאפייה באבו-גוש.
ראינו רכבת חשמלית, כך שיש ככל הנראה תחבורה ציבורית, אבל החנויות סגורות. בשעות הבוקר המאוחרות יצאנו לבריכה מחוממת מטריפה (וזולה- 11 יורו) שאני לא יכול לתאר, היות שנשארתי בקראוון לכתוב קצת ונוהר לקחה את הבנות.
מכשיר הקשר הוכיח את יעילותו- נוהר הודיעה לי מתי להשליך פסטה לסיר, והבנות חזרו יש לארוחת צהריים בקראוון שבחנייה של הספא/בריכה. ממה ששמעתי היתה בריכה פנימית ובריכה חיצונית עם מסאז' לרגליים ומסאז' לגב וכל מיני כיפים ממין זה וממינים אחרים.
יום ראשון הוא יום אידיאלי לחציית יערות ושהייה בטבע. יצאנו בדרך מדהימה שחוצה את היער השחור ממזרח למערב. באיזשהו שלב אנחנו עושים כמצוות גארמין ופונים שמאלה לכביש 28. זה לא נראה נכון- הכביש צר ומתפתל- הוא אמור להיות כביש ראשי. נוהר מאיצה בי להסתובב ואנחנו מתווכחים קצת עד שאני מוצא מפרץ קטנטן לעצור בו.. חוקרים בתימהון שוב ושוב את המפה שעל המחשב מול זו של גארמין ומגלים שגארמין צודק! ומיד נגלה גם את הסיבה לאופי הסימטאי של הכביש- זהו כביש ראשי שנאלץ "ליישר קו" עם הרצון של היער ההררי הזה להתפתל, לצלול ולנסוק.
צוקים, תהומות. אפלולית וירוק בעשרות גוונים. הדרך צרה ומתפתלת עד מאד. נוהר מתפתלת וצווחת עם כל פיתול ובעיקר כשבא רכב ממול. אני מביט לשמאל- גזעים עצומים מתנשאים וחוסמים את המבט שמחפש פיסת שמיים. הצמרת רק מתחילה בגובה עצום. אני תוהה אם תחילת הצמרת גבוהה מעלי בעשרים מטרים. או אולי שלושים מטרים? ואז אני מביט מטה ומבין שהגזעים מתחילים למטה בתהום- איזה עצים מדהימים! איזה גובה...
אני מביט במראה הצידית- מכונית פורש, אחת מיני רבות שם בכבישים, משתרכת אחרינו בסבלנות. אחרי מספר קילומטרים אני מוצא הזדמנות ועוצר בצד- הנהג חולף וצופר צפירת תודה- הנה! מצאתי את השימוש הגרמני בצופר- אמירת תודה! כמובן שהוא סוחט את דוושת הגז ונעלם בנהמת מנוע בינות לעצים ולפיתולים.
מגיעים לכביש 5, שהוא הכביש המהיר שמגיע דרומה עד לבאזל. ב-Rust כמובן שיוצאים ימינה, שכן זהו פארק אירופה. תחנה שאי אפשר להחמיץ אם יש בקראוון ילדים, או אורי אחד, או נוהר אחת!
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה