בהגיענו לטריברג, מצאנו חניון אוטובוסים שניתן לחנות בו עד שמונה בבוקר. כאן נעשה את "החנייה היבשה" הראשונה שלנו. נוהר מכינה סטייקים ותבשיל "אורז עם כל מיני" נהדר. אני מתחקר מדריך צופים, אחרי שאני רואה שקבוצת החניכים שלו חוצה את הכביש ונעלמת לאיזו חורשה ממול. המדריך טוען להגנתו שאינו מכיר את המקום. מה זאת אומרת? איך יתכן שאינו מכיר את המקום? לאן נעלמו החניכים? תן קצת מידע, בנאדם! אני אוסף את כל הנימוס שאני יכול לגייס ושואל אותו לאן מוביל השביל שמעבר לכביש?
"אה- זה? למפלי טריברג. זה 500 מטרים מכאן".
והאמת על הסנאים... כן, יש גם אמת על הסנאים. העפלנו עד למעלה ופגשנו בדיוק אפס סנאים. פשוט אין שם סנאים. ביום שבאנו לא היה סנאי אחד לרפואה. עדויות להימצאותם דווקא מצאנו למכביר, בצורת בוטנים שפוזרו במקומות רבים, חלקם נגוסים, והמון קליפות בוטנים. בשלב מסויים פגשנו זוג בריטים שישבו לצד המשעול- שניהם אכלו בוטנים במרץ רב. כששאלנו אותם, הסביר הבחור שהם שם מהצהרים ולא פגשו אף סנאי, אז לאות מחאה, הם התייאשו והתיישבו לאכול את כל הבוטנים שקנו עבור הסנאים!
"אה- זה? למפלי טריברג. זה 500 מטרים מכאן".
(!!!)
אני בהלם. חנינו, במקרה, 500 מטרים מהמפלים???
יאללה, לדרך! כבר שעת ערב מוקדמת, אנחנו מטפסים בשבילים שהופכים יותר ויותר תלולים, במסע רגלי מדהים, ומייבבים כל הדרך בגלל המצלמה שנותרה ברכב. מחפשים סנאים. זהו התמריץ שלנו להמשיך ולהעפיל. מישהו כתב באינטרנט "בטריברג, ככל שתעפיל מעלה, כך תפגוש יותר ויותר סנאים". גילינו המון מקומות מדהימים ביופיים- מפלים, אשדות שוצפים, עצים בשלל צורות וגדלים, נופים, אפלולית יער- כל מה שניתן לדמיין במקום כה ירוק וכה שופע מים.
האמת על המחיר היא זו: אין לנו מושג מהו המחיר.
המידע שמפרסמים הוא ששעות הפתיחה הן עד שש בערב והמחיר הוא (אין לי מושג, כאמור).
מה שלא מפרסמים הוא מה קורה במפלי טריברג אחרי השעה שש.
והתשובה היא: כלום.
השומרים הולכים הביתה והמקום פתוח, מהסיבה הפשוטה שאי אפשר לסגור אותו.
המידע שמפרסמים הוא ששעות הפתיחה הן עד שש בערב והמחיר הוא (אין לי מושג, כאמור).
מה שלא מפרסמים הוא מה קורה במפלי טריברג אחרי השעה שש.
והתשובה היא: כלום.
השומרים הולכים הביתה והמקום פתוח, מהסיבה הפשוטה שאי אפשר לסגור אותו.
והאמת על הסנאים... כן, יש גם אמת על הסנאים. העפלנו עד למעלה ופגשנו בדיוק אפס סנאים. פשוט אין שם סנאים. ביום שבאנו לא היה סנאי אחד לרפואה. עדויות להימצאותם דווקא מצאנו למכביר, בצורת בוטנים שפוזרו במקומות רבים, חלקם נגוסים, והמון קליפות בוטנים. בשלב מסויים פגשנו זוג בריטים שישבו לצד המשעול- שניהם אכלו בוטנים במרץ רב. כששאלנו אותם, הסביר הבחור שהם שם מהצהרים ולא פגשו אף סנאי, אז לאות מחאה, הם התייאשו והתיישבו לאכול את כל הבוטנים שקנו עבור הסנאים!
דמדומים. אנחנו יורדים לכיוון הקראוון ומסתבכים עם השבילים הצרים והאפלולית. "זה השביל?" "אני חושבת שבאנו מכאן..." אני שולף את גארמין מהתיק, אבל בהיעדר דרך, אני יכול לראות היכן אנחנו על ההר וגארמין מספר לי בדיוק את מה שאני כבר יודע, שעלינו לרדת מההר בכיוון הכללי שאנחנו הולכים בו- לכיוון הכביש. ממשיכים בהיסוס ואז מופיעים המושיעים שלנו שוב- הצופים הגרמנים, הפעם עם עוד ציוד שכולל גם מטאטא זרדים ענק של מכשפות אמיתיות! מעניין איזו פעילות מגניבה הם מתכננים. הם מצביעים על השביל הנכון ואנחנו יורדים בו אל הקראוון.
טריברג אמורה להיות יפיפייה, אבל היא מלאה בעליות והערב יורד. החנייה מותרת כאן עד שמונה בבוקר ואין לנו חשק להתעורר מוקדם מצפירות אוטובוסים- אנחנו מחליטים לצאת לדרך לאגם Titisee שנוהר קוראת לו אגם ציצי. הרמתי צלצול לחניון Bankhof שהמליצו לנו עליו ואין בעיה, כלומר יש בעיה- הם הולכים. אבל הם יחכו עד 21:30 ואם נאחר מעבר לכך הם ישאירו את השער פתוח ואנחנו נחנה בעמדה 3 ונסדיר את העניינים בבוקר.
כשאנחנו מגיעים אנחנו מבינים שהחניון אינו ממוקם ממש על האגם- אין להם חוף. בהמשך הטיול נבין את עצמנו טוב יותר ואת רצונותינו האמיתיים, אבל כעת אנחנו משתמשים באי קיום החוף כבסיס להחלטתנו להמשיך הלאה, לחניון צפוני יותר. חניון צרפתי. הבעלים היא אישה גדולת מימדים וחובבת שליטה. בחור ובחורה צרפתיים הם העובדים שמקבלים את פנינו. על פי מדגם של אחד, לעומת חניונים גרמניים, חניון צרפתי הוא יותר צעיר, יותר "פתוח", יותר אופנתי, יותר חפיפי וגם... יותר מטונף. קשה להיחשב נקי בהשוואה לגרמנים, אבל בכל זאת... התרגלנו. בבוקר יוצאים לשיט של חצי שעה בסירת פדאלים, ממלאים מים, מרוקנים מים אפורים, שירותים כימיים, עושים כביסה ומייבשים ויוצאים לדרך (אנחנו שולפים את הכביסה כשאני כבר חונה מחוץ לחניון- נוהר קופצת פנימה ומביאה אותה).
הלאה! ל-Steinwasen Park.
הלאה! ל-Steinwasen Park.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה