כבר מהכביש הראשי רואים את רכבת ההרים המ-טו-ר-פת של פארק אירופה. רכבת שמשמשת כשלט הפרסומת היעיל ביותר שיכול פארק שעשועים לקוות לו.
חניון הקראוונים מרוחק כ-2-3 ק"מ מהכניסה לאתר ומעוצב בסגנון המערב הפרוע.
ראשית אחזור לכניסה לחניון. אין שוער ואין "נעליים", אין עם מי לדבר. לוקחים כרטיס חנייה מאוטומט רגיל שפותח את השער. על השלט כתוב בשש שפות את התעריף, אבל לא טרחנו לקרוא*. אם חונים בכניסה, נמצאים קרוב לכל הפאסיליטיז (מתקנים/שירותים שונים), אבל אז יש רעש מהמסבאה עד מאוחר. מאחר שלנו לא מפריע רעש כזה- היינו ממש קרובים קרובים לכניסה.
ראשית אחזור לכניסה לחניון. אין שוער ואין "נעליים", אין עם מי לדבר. לוקחים כרטיס חנייה מאוטומט רגיל שפותח את השער. על השלט כתוב בשש שפות את התעריף, אבל לא טרחנו לקרוא*. אם חונים בכניסה, נמצאים קרוב לכל הפאסיליטיז (מתקנים/שירותים שונים), אבל אז יש רעש מהמסבאה עד מאוחר. מאחר שלנו לא מפריע רעש כזה- היינו ממש קרובים קרובים לכניסה.
"מסבאה"? אכן. Saloon, כמו במערבונים הישנים, רק בצבע. כל המקום מעוצב כמבני עץ בסגנון המערב הפרוע, עם שלטי WANTED ופרסומות עתיקות מהמערב תלויים על הקירות. בכניסה לשרותי הגברים כתוב:
Cowboys, scrape the shit from your boots before entering!
משעשע. שירותי Ladies. הפאב הוא כאמור ה-Saloon. והדלתות הן דלתות כנף קפיציות מהמערב הפרוע.
בין מכונות החטיפים והשתייה ממוקמת גם המכונה של התשלום ביציאה. דווקא לגרמנים אין נטייה להסביר מה עושות המכונות?הוראות הפעלה? אין צורך! זה מפתיע, אבל כמו במקלחת של תומאס, גם כאן מדובר במכונת מתכת כסופה מנירוסטה, עם פתחים לכרטיס, למטבעות ולשטרות. תבין לבד מה נדרש לעשות. כשאני עובר שם באישון לילה, אני מתבונן, ובאמת לא קשה להבין את זה, אז מה מציק לי? לא יודע. אולי העובדה שאין שום שלט שמאפשר להבין כי זוהי אכן המכונה שבה משלמים על החנייה! אולי אני סתם עייף. ואולי... זהו! המתקן הארור נראה כמו דגם מוגדל מאד של מתקן הנירוסטה שהרס לי אתמול את המקלחת! אני מביט במכונה ומקלל את המקלחת הארורה של אתמול. כנראה שמבטי הביע את רגשותי היטב, שכן אישה שחלפה במקום הביטה בי והחישה צעדיה בחזרה למקום מבטחים כלשהו.
נחזור להתחלה. הגענו אחר הצהריים וחנינו קרוב לכניסה. מיד פתחנו את מתקן האופניים המיותר** שמאחור, תלינו את המגבות ובגדי הים לייבוש ויצאנו לתור את הסביבה. סביבה עירונית. שונה. רועשת והומה.
בסמוך לכניסה פר מכני שההולנדי בחניון הקודם סיפר לי עליו ותיאר אותו כחזיר בר בטעות (You're going to ride the wild boar)- כעת הבנתי למה התכוון. 2 יורו לשני סיבובים לכל רוכב- שווה- יש שם מפעילה ששולטת בהגאים של הפר. אין נוסחה, אין תבנית. זה אתה נגדה. כל כך רציתי לעשות את זה, אבל לא נותר זמן. הבנות רכבו על הפר ותכננו לחזור מחר ולעשות סיבוב נוסף, כולנו, מבלי לדעת שהמתקן הזה אינו נפתח עד אחר הצהרים. הבנות נהנו מאד, בעיקר הודות למפעילה שבאמת עושה חיים עם הילדים- היא ההפך הגמור מהמגעיל בדוכן היריד בסרט "גנוב על הירח"*** מנסה להשאיר את הילדים על הפר כמה שיותר זמן, כל אחד על פי כוחו- רואים שהיא נהנית ממה שהיא עושה.
בסמוך לחניון הקראוונים, ולטענת נוהר- חלק ממנו, ישנו חניון אוהלי טיפי אינדיאנים להשכרה. נראה ממש כיף- אם לא היינו בקראוון הייתי שמח לישון באחד כזה. מעבר לכביש מגרש משחקים שרובו מחופה על ידי טיפי ע-נ-ק עם מתקני טיפוס בעיקר. בין הפר המכני ובין מגרש המשחקים יש העתק של תעלת מים מעץ, עם מסננות, שם יכולים הילדים להעמיד פנים שהם מחפשי זהב במערב הפרוע. לא הבנתי מה מעניין במתקן הזה, אבל כנראה שהילדים הבינו.
בשלב הזה הרגשתי את המתח של היומיים האחרונים מצטבר. אני לא מבין בדיוק מה הסיבה לכך, אבל זו עובדה. אני קצר רוח עם הבנות: "יש כאן כביש", "תישארי בסביבה", "אל תדחפי, יש כאן תור" ועוד כאלו סימנים לקוצר רוח. בשלב זה החלטתי לשנות את מצב רוחי באמצעים כימיים והודעתי לבנות: "אבא צריך להביא את התרופה להרפיית שרירים שלו". הבנות באו איתי מלאות סקרנות לגבי הבעיה האקזוטית והמוזרה שאבא סובל ממנה. פגשנו את נוהר בקראוון, מתארגנת עם בגדי הריצה החדשים שלה וכולם פרצו בצחוק כשלקחתי מהמקרר את התרופה- בקבוק של חצי ליטר בירה מקומית.
חזרתי עם הבנות לגן השעשועים. מה אגיד... כשאני שותה אני הופך לבנאדם כייפי מאד, כל דבר מצחיק אותי, פתאום מצאתי את עצמי מחדש. אני מתבדח עם הבנות על ילד אחד שנראה כמו הארי פוטר ואז מוביל אותן בלחשושים דרך שביל שנראה מאד מאד מסתורי... השביל המסתורי מוביל למגרשי טניס מחימר ואני מסביר לבנות שזה מאד מלהיב! כי... ובכן... שיחקתי כילד טניס במשך שנים ו... אף פעם לא ראיתי מגרש מחימר. אז זה מלהיב.
אני מתלהב כמו ילד והבנות צוחקות מההשטתות הבלתי פוסקת שלי.
אני מתלהב כמו ילד והבנות צוחקות מההשטתות הבלתי פוסקת שלי.
הבנות רוצות להיכנס לאחד ממגרשי החימר ונערה מסבירה להן שאסור להן להיכנס. חצופה שכמותה!
אני מסביר לנערה עזת הפנים שזה בסדר- אנחנו בכל לא מעוניינים להיכנס. ומסביר לבנות, בגילוי לב, שהילדה הזו בטח חושבת שזה המקום של אבא שלה או משהו כזה ושעניתי לה בשמן, כדי שלא תתנשא ותחשוב את עצמה- מי היא שתגיד לבנות שלי מה מותר ומה אסור... אנחנו צועדים בשביל המסתורי שלנו ושלא תפריע לנו. ואז גם התבדחנו על האפשרות שזה באמת המקום של אבא שלה. הגענו לקצה ורק אז הבנתי שזה אינו שביל מסתורי המוביל ממקום אחד למקום אחר, אלא מקום סגור. בעודי מעביר מבט סביב, מחלחלת לתודעתי ההכרה שאנחנו נמצאים בעצם בקאנטרי קלאב, או מועדון ספורט כלשהו.
אני מסתובב באדישות מעושה ואנו משרכים רגלינו בדרך חזרה. בקרבת השער שואל אותנו בחור צעיר אם אנחנו רוצים לצאת. עצם השאלה רימזה כי משהו צריך להתבצע כדי שנוכל לצאת... ואז הבחנתי בצרור המפתחות שבידו... ואז הבחנתי בשרשרת על השער הראשי. עניתי שכן והתעניינתי כמה יעלה לשכור מגרש מחר, כמובן ללא כל כוונה רצינית, והוא ענה לי תשובה כלשהי, אני מניח שהיתה לה משמעות, משהו לגבי מועדון חברים ואפשר לנסות דרך הקבלה, אולי... הוא פותח את השער בפנינו והתשובה שלו מתחילה להישמע לי כקטעי הברות לא מעניינות, אני מבין שהנער דומה מאד לילדה... וככל הנראה המקום אכן של אבא שלה... היא רק ניסתה לרמוז לנו בנימוס שהמקום סגור.
המשכנו לשוטט להנאתנו ולחפש מכבסה. אין. גם החברים בקראוון השכן אינם יודעים על מכבסה. וגם לחם טרי חסר- הכל הכל סגור ביום ראשון.
יצאתי לטיול ליילי. כתבתי קצת ועוד לפני שש בבוקר הלכתי להיות הראשון שיתקלח במקלחות הלא מרשימות בהחלט, עם הסתימה החלקית בניקוז. מחר תגלה לי נוהר היכן מסתתרות המקלחות הטובות.
* מאוחר יותר, בשלוש לפנות בוקר, יצאתי לטיול ליילי וגיליתי שהמחיר הוא 2 יורו לשעה, עם מגבלה: ביום, מקסימום 6 יורו, בלילה מקסימום 22 יורו. מכאן יוצא שנשלם על שני ימים ולילה אחד- 34 יורו. אם בוחנים, במבט לאחור, את מחירי אתרי הקמפינג שעברנו בהם במשך 25 ימים, מגלים שממוצע המחירים נע בין 32-34 יורו עם חניונים בודדים זולים 25-30 יורו ואחד יקר ב-45 יורו ללילה (אבל שווה!).
** נוהר ואני, שנינו רוכבי אופנועים לשעבר. לפני כעשור שכרנו אופניים ביער בולון והבנו שהקונספט של מאמץ פיזי תוך כדי ישיבה על מושב בצורה וגודל של אגס קטן אינם מתוכננים עבורנו. החלטנו לא לעשות זאת יותר. בהמשך הטיול נקבל תזכורת טובה לחשיבותה של אותה החלטה ישנה.
*** הסצנה מ"גנוב על הירח" (Despicable Me - Clip: "It's So Fluffy"):
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה