- Monday is not a good day for museums...
- Why is that?
- They are closed.
כך דיווחה אשת האינפורמציה באי שטוף הגשם, Reichenau. ומזג האוויר אינו מתאים לאי הפרחים- זו הפעם הראשונה שאנחנו יוצאים בבוקר עם גשם סוחף. זוהי הפעם הראשונה שאנחנו נתקלים בדוברת אנגלית מושלמת ואנחנו ממש מתרגשים. אבל זה לא עוזר כל כך, גם ביקור בגן החיות אינו מתאים בגלל הגשם וגם משום שהאטרקציה המרכזית, האכלת נשרים ועוד חיות, אינה מתרחשת בימי ב'. וכך, כששום תוכנית אינה מתאימה, אנחנו מחליטים להתעקש על התוכנית המקורית ולהמר על רצונו הטוב של תור אל הרעם... מצטיידים בשכבות של בגדים ובמטריות ויוצאים לדרך הגשומה.
לאי Mainau אנחנו מגיעים מלווים בטפטוף טורדני שאינו מצדיק מטריה, אבל אחרי זמן מה אני נשבר ופותח אותה. וכך אנחנו סוגרים ופותחים מטריות, מורידים סווטשירט, לובשים, נשארים עם חולצה קצרה, פותחים מטריה, שוב ושוב. אני מנופף אגרופיי אל על וזועק לכיוון הכללי של האחראים: "אי ארור עם מזג אוויר לא ברור!"- מספר גרמנים נחרדו משלוותם ונרגעו רק לקול צחוקן של הבנות.
אבל אט אט התייצב מזג האוויר ולבסוף הפך לאביבי ונעים- כמה שמחנו שהחלטנו לבוא לכאן.
אבל אט אט התייצב מזג האוויר ולבסוף הפך לאביבי ונעים- כמה שמחנו שהחלטנו לבוא לכאן.
התחלנו בטעות. עצרנו מיד בהתחלה בגן השעשועים, במקום לשמור אותו לסוף, כתמריץ לילדות. כך חשבתי אני. בדיעבד, זה לא היה נכון- טעיתי, זו לא היתה טעות. (-: אני יושב על ספסל בגן השעשועים המדהים הזה: רפסודות שהילדים משיטים לבד, גשרים, מבוכי חבלים ובולי עץ, והמון מתקנים מטריפים ומלאי יצירתיות- ממש חוויה- כאן בפרט ובגני שעשועים בגרמניה בכלל.
אני מתבונן על הבנות. ירדן הולכת כששתי ילדות גרמניות בעקבותיה, מעיין חוקרת ומביטה לעומק בכל דבר, אני ממש מסתקרן לדעת במה היא משחקת- היא רצה, קופצת ומדלגת.
"חתולים בצמרת שימש אותנו יופי במהלך הטיול" אני שומע מישהו פונה אלי בעברית. אחרי מספר שניות אני מבין מיהו אותו ישראלי. בטיסה ישב מאחורינו ילד ששיגע את השכל. אמצע הלילה והוא לא הפסיק להתלונן ולהרעיש. ילד קטן. אולי בן חמש? הבנות ראו סרט בלפטופ, עם אוזניות והוא שיגע ושיגע ושיגע. הבנות הסכימו לעצור את הסרט, הקראנו לו את רשימת הסרטים ולבסוף צרבנו להם את "חתולים בצמרת" שיצפה בלפטופ של אבא. אנחנו משוחחים ארוכות, מעבירים חוויות בזמן שהילדים והילדות משחקים מסביב. בשלב כלשהו אני מצטרף לבנות במין מתקן עם אלפים של חוטי גומי צהובים שמשתלשלים מלמעלה למטה ויוצרים מחסום שצריך לבקוע מתוכו- מתוך שערות הספגטי הסמיכות שלו- איזו מקוריות יש בגני המשחקים כאן.
אי הפרחים הוא בעצם גן בוטני ענקי, שבנוי על האי Mainau באגם Baddensee. אני משער שהכל התחיל מארמון שסביבו גנים, כמו הגנים של מרי אנטואנט וכדומה. הארמון מרשים ולצידו קתדרלה עם ציורי קיר, פסלים ושאר התשמישים הרגילים. הקתדרלה פתוחה ואנחנו נמצאים בה מספר דקות ונהנים לראות את המבטים של הבנות נוכח יצירות האמנות וגובה התקרה העצום. הארמון אולי מרשים, אבל העצים! העצים עצומי מימדים! מדהימים. יש פינת חי עם רכיבה על סוסי פוני- שני סיבובים עבור 1.5 יורו ואפשר לקנות לעיזים אוכל ב-20 יורוסנט.
והדבר המדהים ביותר כאן היה, ללא ספק, ביתן הפרפרים. פרפרים בשלל צבעים טופחים על פני כשאני נכנס לביתן וחוטף הלם מהאקלים הטרופי במקום- מהר מהר, בקדחתנות ממש, מתקלפים מכל שכבות הביגוד! פרפרי ענק צבעוניים, פרפרים בכל גודל אפשרי, ונדהמתי לגלות שם פרפרים שחשבתי אותם לנדירים ביותר ושהיה לי פעם שומר מסך שלהם על גבי המחשב (ולא! אני לא פריק של פרפרים!)- פרפרים שקופים. הילדות שלנו כל כך אוהבות חיות... ירדן מגיעה עם פרפר כחול ענק על כף ידה, היא מסבירה שכנף אחת שלו אינה שלמה. היא מעבירה את הפרפר ליד של מעיין ושתי ילדות-הסביבה הולכות יחד לשחרר אותו על צלוחית פירות- כדי שיאכל ויתחזק. ואז הוא מפתיע אותנו כשהוא פשוט עף לדרכו. הוא לא נכה, היה לו נעים עם הבנות.
ירדן נעלמת לה בחיפושים אישיים אחרי פרפרים, נוהר יצאה החוצה ואני עם מעיין שהפכה לאטרקציה של המקום: עשרות אנשים מצלמים אותה ללא הפסק, כי על היד שלה יושב פרפר ענקי והיא מסתובבת איתו- דבר אחד חשוב לה עכשיו- למצוא את ירדן! איזה אחיות מדהימות אלו... שובל צלמים משתרך אחריה לכל מקום במשך דקות ארוכות, כולם מסבירים לה שהוא אוהב אותה ואישה אחת אף טוענת בתוקף שהיא יכולה פשוט לקחת אותו הביתה- אני מסביר לאישה העיקשת שמחליטה לבלבל את המוח ללא הפסק שאין שום סיכוי לקחת אותו לישראל. הפרפר שומע את המילה ישראל, פורש כנפיים ונס על נפשו.
יום נהדר, אבל לקראת הצהריים נוהר מרגישה לא טוב, היא קורסת על ספסל של גלידריה ונחה בשמש הנעימה. לבסוף היא נענית להפצרותיי והולכת לישון בקראוון. אני מושך זמן עם הבנות בגן השעשועים והן נהנות מליון. אוכלים גלידה (מוטיב חוזר אצלנו) וחוזרים לקראוון. נוהר מתעוררת אחרי מספר דקות, בריאה ושלמה, פחות או יותר.
את השורות האלו אני כותב יומיים לאחר מכן, בשמש נעימה, על אדמה לחה, בין הרים נישאים שערפילי בוקר רוחפים להם מעדנות סביב הפסגות. נוהר והבנות בבריכה המחוממת. אבל על הקמפינג בננצינג אספר בהמשך...
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה