כמו שציינתי בסיפור המסע עצמו, ביום הראשון היה לי קצת קשה לתפוס את גודל הרכב ולא פעם גרמתי לזקנות גרמניות לתפוס מחסה בעוד הרכב עולה עם הגלגל האחורי על קצה המדרכה ומשגר את נוסעיו מספר סנטימטרים באויר בקול גדול של טלטול חפצים וכבודה אנושית. הרכב הוא איזשהו דגם של פיאט דוקאטו. רחב. ארוך. גבוה.
אם אתם נוסעים בגרמניה, אל תתפלאו על ריבוי השלטים לעיירה Ausfahrt, ואל תחפשו אותה במפה.
נוסעים בנתיב הימני בכביש המהיר ובוחנים את המכוניות המדהימות שחולפות משמאלנו. חלקן מכוניות שראיתי רק בטופ-גיר. חלקן עתיקות מהממות עם המון ניקלים בוהקים, או חלקים מחופי עץ עתיק מלוטש. בשבוע הראשון של הטיול לא יצא לנו לראות "מכוניות רגילות", כאלו עם דפיקה בדלת. כל המכוניות בגרמניה שמורות באופן בלתי רגיל. בשבוע השני ראינו "מכוניות רגילות" אבל בלי דפיקה בדלת, או בשום מקום אחר. אפילו המכוניות הישנות שמורות.
אחת מהן היא המכונית הכי יפה, וככל הנראה הכי יקרה, שראינו מעודנו. על הכביש הכי יפה שראינו אי פעם.
McLaren SLR
היא היתה כזו, אבל בשחור:
רוורס- לקבל הכוונה. אנסח אחרת: לא לנסוע ללא הכוונה. אם אין ברירה- לצאת מהקראוון, לבחון היטב מה נמצא מאחור, מה המרחק שנותר עד למכשול הקרוב ובאיזה זווית הוא לעומת הרכב. לחזור לרכב ולבדוק את המראות בקדחתנות. בחצי מהמקרים שבהם התעצלתי/הייתי מלא בטחון עצמי/ירד גשם/היה קר- התנגשתי במשהו. ככל שהרכב גדול: 1) רואים פחות- הרבה הרבה פחות (2) יש סיכוי גדול יותר לפגוע במשהו מעצם העובדה שאתה גדול יותר. מכשירי קשר עזרו המון.
נזקים שנגרמו לקראוון שלנו:
- שריטות בדופן הימנית משיחים- בנסיעה בתוך היער השחור, בכביש צר מאד- לפתע הגיח מולנו קראוון נוסף וההמשך בלתי נמנע.
- ידית הדלת התפרקה, אבל תיקנתי אותה.
- בית מנורה התעקם- הורדנו את המיטה (שצמודה לתקרה) בלי לשים לב שעל השיש מונח הקומקום...
- חור ברצפה. חור אמיתי שאפשר להחדיר אצבע דרכו- לא ברור כיצד התרחש העניין הזה...
- וילון מיטה מתפרק- אחד התופסנים נשבר.
- מכסים של שקעי חשמל- פירקתי את הכיסויים הקוסמטיים שלהם, כדי שיכנס הכבל המאריך כמו שצריך- כמובן שהחזרתי בתום הטיול.
- פגוש אחורי התפרק לשברי שברים- רוורס בשדה פתוח, ריק לחלוטין, פרט לבזנט אחד מרגיז, דווקא מתחבא בעשב מאחורי. הידד לסרט ההדבקה הרחב שהבאתי!
- בד הפרגולה נשרט מהמוטות התומכים בה.
- התקרה נמעכה קצת ממקל המטאטא כשהורדנו את המיטה באחד הלילות.
- מתקן האופניים שמאחור התעקם קצת- רוורס לא זהיר לתוך תיבת דואר.
יש טרייד-אוף בין צריכת הדלק ובין מיקום המיטה הזוגית של ההורים:
אם לוקחים קראוון שיש לו מיטה זוגית מעל הראש של הנהג, ההתנגדות לרוח גבוהה יותר והרכב צורך יותר דלק.
לכך יש פתרון! בקראוון שלנו המיטה יורדת באמצע חלל הרכב. כשלא ישנים היא צמודה לתקרה ויוצאת מתחתית המיטה תאורת ספוטים מסוגננת. אבל... אם, אחד מההורים ישן מוקדם מהשני, כמו אצלנו... אז מי שנשאר ער (אני!) נאלץ לשבת כפוף כדי לכתוב, או לצאת החוצה- חלל הקראוון מצטמצם משמעותית.
בכל בוקר, כמעט, יש טקס קבוע ודי פשוט שכולל:
נסיעה לשטח האחזקה של החניון, חנייה מעל בור ניקוז מים אפורים, פתיחת צינור הניקוז וריקון מכל מים אפורים (שנאגרו מהכיורים/מקלחון). תוך כדי הריקון, תוחבים צינור מים טרייים מהעמדה שליד לפתח המילוי וממלאים מים. בקרבת מקום ישנם שירותים כימיים שאליהם מרוקנים את הצואה והשתן- זה אינו עסק מזוויע כלל- הקראוון מצוייד במין קאסטה נשלפת שעצם שליפתה גם סוגר אותה- אין מגע עם השפכים. יש לרוקן למקום המתאים, לשטוף את הקאסטה וגם להקפיד להשאיר את המקום נקי. הכל פשוט ומסודר.
הערה לגבי ימי א':
Sunday. יום מנוחה. באופן מפתיע, גם ללא כפייה דתית כמו אצלנו, הכל סגור.לפחות הרוב סגור. יש לכך שתי משמעויות עיקריות:
- חייבים לזכור להצטייד בכל מה שצריכים ורוצים.
- אם לא ממהרים, זה זמן נהדר להגדיר "הימנע מכבישי האגרה" במכשיר הניווט ולנינות מכבישים צדדיים מדהימים וריקים יחסית.
** בגרמניה הרכבות מגיעות בזמן, אבל לא בהכרח ברציף המקורי- ברגע האחרון עשוי להשתנות הרציף, וכמובן שכל מי שמבין גרמנית שומע הודעה פרטנית על כך.
בלם היד (ה"ארמברקס") נמצא בצד שמאל, יש שישה הילוכים ואפשר להגיע למהירויות גבוהות (נוהר לא נתנה לי לעשות זאת כמובן, אבל פעם אחת הגעתי כמעט ל-150 בכביש המהיר מבלי לשים לב), לא בדקנו את משענות היד של הנהג- הימנית היתה הרוסה' וחבל כי הן מאד מקלות על הנהיגה, את הרדיו-דיסק גם לא בדקנו והוא היה שקוע בחורו- לא נורא הצלחתי לסדר אותו וגם הצלחנו להבין, בשבוע השני, איך מכבים את המכשיר הארור. שמענו המון מוסיקה טובה ברדיו והמון אסף אבידן והמוג'וז בקולי קולות. אין רמקולים מאחור.
הדהים אותנו לקרוא באינטרנט את המשפט: "למחרת עזבנו את היער השחור ויצאנו לכיוון צפון איטליה. היה זה יום ארוך בו NNN נהג עשר שעות." או "אתמול היינו בבאדן באדן, היום בילינו בונציה". אנשים באמת עושים את זה? לנו היה יום אחד ארוך מדי על הכביש. והיה לנו יום אחד ארוך מדי עם תחבורה ציבורית**. בסך הכל נסענו 2,700 ק"מ ב-25 ימים ורוב הדרך היתה נינוחה- בעיקר לקראת הסוף.
הדהים אותנו לקרוא באינטרנט את המשפט: "למחרת עזבנו את היער השחור ויצאנו לכיוון צפון איטליה. היה זה יום ארוך בו NNN נהג עשר שעות." או "אתמול היינו בבאדן באדן, היום בילינו בונציה". אנשים באמת עושים את זה? לנו היה יום אחד ארוך מדי על הכביש. והיה לנו יום אחד ארוך מדי עם תחבורה ציבורית**. בסך הכל נסענו 2,700 ק"מ ב-25 ימים ורוב הדרך היתה נינוחה- בעיקר לקראת הסוף.
אם אתם נוסעים בגרמניה, אל תתפלאו על ריבוי השלטים לעיירה Ausfahrt, ואל תחפשו אותה במפה.
נוסעים בנתיב הימני בכביש המהיר ובוחנים את המכוניות המדהימות שחולפות משמאלנו. חלקן מכוניות שראיתי רק בטופ-גיר. חלקן עתיקות מהממות עם המון ניקלים בוהקים, או חלקים מחופי עץ עתיק מלוטש. בשבוע הראשון של הטיול לא יצא לנו לראות "מכוניות רגילות", כאלו עם דפיקה בדלת. כל המכוניות בגרמניה שמורות באופן בלתי רגיל. בשבוע השני ראינו "מכוניות רגילות" אבל בלי דפיקה בדלת, או בשום מקום אחר. אפילו המכוניות הישנות שמורות.
אחת מהן היא המכונית הכי יפה, וככל הנראה הכי יקרה, שראינו מעודנו. על הכביש הכי יפה שראינו אי פעם.
McLaren SLR
היא היתה כזו, אבל בשחור:
רוורס- לקבל הכוונה. אנסח אחרת: לא לנסוע ללא הכוונה. אם אין ברירה- לצאת מהקראוון, לבחון היטב מה נמצא מאחור, מה המרחק שנותר עד למכשול הקרוב ובאיזה זווית הוא לעומת הרכב. לחזור לרכב ולבדוק את המראות בקדחתנות. בחצי מהמקרים שבהם התעצלתי/הייתי מלא בטחון עצמי/ירד גשם/היה קר- התנגשתי במשהו. ככל שהרכב גדול: 1) רואים פחות- הרבה הרבה פחות (2) יש סיכוי גדול יותר לפגוע במשהו מעצם העובדה שאתה גדול יותר. מכשירי קשר עזרו המון.
נזקים שנגרמו לקראוון שלנו:
- שריטות בדופן הימנית משיחים- בנסיעה בתוך היער השחור, בכביש צר מאד- לפתע הגיח מולנו קראוון נוסף וההמשך בלתי נמנע.
- ידית הדלת התפרקה, אבל תיקנתי אותה.
- בית מנורה התעקם- הורדנו את המיטה (שצמודה לתקרה) בלי לשים לב שעל השיש מונח הקומקום...
- חור ברצפה. חור אמיתי שאפשר להחדיר אצבע דרכו- לא ברור כיצד התרחש העניין הזה...
- וילון מיטה מתפרק- אחד התופסנים נשבר.
- מכסים של שקעי חשמל- פירקתי את הכיסויים הקוסמטיים שלהם, כדי שיכנס הכבל המאריך כמו שצריך- כמובן שהחזרתי בתום הטיול.
- פגוש אחורי התפרק לשברי שברים- רוורס בשדה פתוח, ריק לחלוטין, פרט לבזנט אחד מרגיז, דווקא מתחבא בעשב מאחורי. הידד לסרט ההדבקה הרחב שהבאתי!
- בד הפרגולה נשרט מהמוטות התומכים בה.
- התקרה נמעכה קצת ממקל המטאטא כשהורדנו את המיטה באחד הלילות.
- מתקן האופניים שמאחור התעקם קצת- רוורס לא זהיר לתוך תיבת דואר.
יש טרייד-אוף בין צריכת הדלק ובין מיקום המיטה הזוגית של ההורים:
אם לוקחים קראוון שיש לו מיטה זוגית מעל הראש של הנהג, ההתנגדות לרוח גבוהה יותר והרכב צורך יותר דלק.
לכך יש פתרון! בקראוון שלנו המיטה יורדת באמצע חלל הרכב. כשלא ישנים היא צמודה לתקרה ויוצאת מתחתית המיטה תאורת ספוטים מסוגננת. אבל... אם, אחד מההורים ישן מוקדם מהשני, כמו אצלנו... אז מי שנשאר ער (אני!) נאלץ לשבת כפוף כדי לכתוב, או לצאת החוצה- חלל הקראוון מצטמצם משמעותית.
בכל בוקר, כמעט, יש טקס קבוע ודי פשוט שכולל:
נסיעה לשטח האחזקה של החניון, חנייה מעל בור ניקוז מים אפורים, פתיחת צינור הניקוז וריקון מכל מים אפורים (שנאגרו מהכיורים/מקלחון). תוך כדי הריקון, תוחבים צינור מים טרייים מהעמדה שליד לפתח המילוי וממלאים מים. בקרבת מקום ישנם שירותים כימיים שאליהם מרוקנים את הצואה והשתן- זה אינו עסק מזוויע כלל- הקראוון מצוייד במין קאסטה נשלפת שעצם שליפתה גם סוגר אותה- אין מגע עם השפכים. יש לרוקן למקום המתאים, לשטוף את הקאסטה וגם להקפיד להשאיר את המקום נקי. הכל פשוט ומסודר.
הערה לגבי ימי א':
Sunday. יום מנוחה. באופן מפתיע, גם ללא כפייה דתית כמו אצלנו, הכל סגור.לפחות הרוב סגור. יש לכך שתי משמעויות עיקריות:
- חייבים לזכור להצטייד בכל מה שצריכים ורוצים.
- אם לא ממהרים, זה זמן נהדר להגדיר "הימנע מכבישי האגרה" במכשיר הניווט ולנינות מכבישים צדדיים מדהימים וריקים יחסית.
** בגרמניה הרכבות מגיעות בזמן, אבל לא בהכרח ברציף המקורי- ברגע האחרון עשוי להשתנות הרציף, וכמובן שכל מי שמבין גרמנית שומע הודעה פרטנית על כך.
