הגענו לסוכנות השכרת הקראוונים. לקראתנו יוצא מייקל- הבחור הכי חייכן ומבין עניין בעולם. אני תוהה אם הוא מודע לעובדה שאנשים שעוברים שני שדות תעופה, עם כל כך הרבה פרצופים עגמומיים, רואים בו קרן שמש שמאירה בבוהק לבן מבעד לענפי העצים ביער קודר ואפלולי.
הוא מפזז סביב ומסביר על כל דבר בקראוון, תחילה מבחוץ: גז, מים, דלק חשמל, מים אפורים, שירותים כימיים וכדומה. הבנות מפזזות ומקפצות, מתדפקות על הדלת- רוצות כבר להיכנס! בקיצור, מפריעות להסברים שאותם החלטתי לקבל מ-א' ועד ת' ואז לדרוש גם את האותיות הסופיות. הסברתי להן שאני אשמע את כל ההסברים ממייקל ואחר כך אסביר להן הכל בעברית ולשמחתי הן פחות או יותר קיבלו את זה. מייקל מציע הצעה טובה מזו- שיעלו לקפיטריה. בשלב זה היתה נוהר מוכנה לתת את הממלכה בעבור כוס קפה.
קיבלתי את ההסבר על האיבזור הפנימי ושאלתי מליון ורבע שאלות. מייקל סיים ונוהר בדיוק חזרה עם הבנות- הן השתובבו, נוהר החלה לפרוק ולסדר מזוודות ואני קיבלתי ממייקל את סקירת ה"נזקים" שיש לקראוון- רשמתי בפניי שהסטנדרט של מייקל גבוה מאד- הוא מצביע על דופן הקראוון ונוכח תמיהתי דוחק בי להטות ראשי בזוית מדויקת של 9.5 מעלות, כדי להבחין ב"נזקי הברד" - כל מיני נקודות קטנטנות של שקעי שיקעונים פיצפוניים..... OK.... אני נדרך ומחליט למצוא מספר נזקים בעצמי- אך ללא הצלחה. הוא הניח לנו לפרוק את המזוודות ותוך כדי מצאתי שאחד מהחבקים של הסולם למיטה העליונה לא מהודק ואיזשהו צינור מחורר. קראתי למייקל שהביא איש אחזקה שהבריג את החבק בחזרה
פנימה- טיפוס גדול שלא מצליח לחצות את מגבלת שבע המילים באנגלית. הוא הסביר שהחורים בצינור הם jklshfgerjwerfeg@$edrg#$% ונוכח תמיהתי הוא פשוט אמר: OK OK GOOD. הבנות הבחינו שהוא הבריג את העניין במהירות, אך הבורג בקע מעבר לקיר- ליד המיטה שלהן. קראתי למגודל והוא החליף את הבורג תוך קריאות שייסה (חרא) נמרצות. נוהר ואני מחניקים צחקוקים- יש דברים בינלאומיים שאין צורך לתרגם.
קראתי למייקל עוד 5-6 פעמים, בלי להתבייש ושאלתי שאלות שעלו במוחי- בהמשך זה התברר כחשוב מאד. בסופו של דבר עמדנו לצאת לדרך והיה לי ספק גדול: האם אני צודק? האם כל שעלי לעשות הוא לסגור את ברז הגז ולנסוע??? שאלתי את מייקל והוא אישר שאכן אני צודק. מעודד מהעובדה שעניתי נכון על שאלה אחת במבחן- הנעתי את החיה הענקית, חגרנו חגורות ויצאנו לדרך,
לכיוון... לאיזה כיוון? בלפטופ מותקנת תוכנה עם מפות כל חניוני הקמפינג (בגרמנית: CampingPlatz) באירופה- ללא צורך באינטרנט, תוכנה שבהמשך ניווכח כי אינה כוללת את כל החניונים ולא בשל העובדה שהיא בת שנה ואינה עדכנית.
לכיוון... לאיזה כיוון? בלפטופ מותקנת תוכנה עם מפות כל חניוני הקמפינג (בגרמנית: CampingPlatz) באירופה- ללא צורך באינטרנט, תוכנה שבהמשך ניווכח כי אינה כוללת את כל החניונים ולא בשל העובדה שהיא בת שנה ואינה עדכנית.
בשלב זה הייתי ער כבר מעל 24 שעות ותחושה לא רציונאלית של חוסר מוכנות לנסיעה של 25 ימים נחתה עלי. כל מה שרציתי זה למצוא חניון- ומהר. אבל לפני כן סופר מרקט שנמצא ממש קרוב, לפי מייקל. הוא משרטט מפה שאני כלל לא מבין. אנחנו אמורים להגיע לרשת Aldi, אבל מגיעים למקום אחר ולרשת Lidl. מה זה חשוב? לשניהם יש לוגו דומה בצבעים של צהוב וכחול. נוהר קונה בערך שלושת רבעי מכל מה שניתן להעלות על הדעת (הידעת? סמרטוט רצפה הוא דבר מומלץ בסביבה גשומה- זאת גילינו רק בערב). אנחנו אוכלים גלידה בחנייה של הסופר וממשיכים- מחפשים חניון לשכב בו לישון.
זיהינו שלושה אגמים קטנים דרומית לנו- נסענו דרך נחמדה על הכביש המהיר, ואז ירדנו לכבישים כפריים מדהימים. רגשותיי מעורבים***- לשמוח על הדרך המקסימה, או לקלל את התארכות משך הנסיעה בעקבות התוואי הפתלתל?
ליד אגם Seefeld נמצא חניון שנראה המבטיח מכולם (על פי התוכנה, בכל אופן). עצרנו את הקראוון ליד הכניסה ויצאתי לתחקר את פקיד הקבלה. באנגלית.
שם המתין לנו איש זקן שבהבנת הנשמע הפגין בינוניות מרגיזה והדיבור שלו התבצע בעיקר על ידי הצבעה על כל מיני חפצים, אביזרים ועזרים. אחד השיאים היה כשהצביע על מחירון, גרמני, שתלוי על הקיר- פיסת נייר מצהיבה מיושן ודהויה עד מאד.
אינטרנט יש- אם עומדים קרוב לבוטקה של השומר, בזוית מאד מסוימת, וכל השאר לא ברור.
שם המתין לנו איש זקן שבהבנת הנשמע הפגין בינוניות מרגיזה והדיבור שלו התבצע בעיקר על ידי הצבעה על כל מיני חפצים, אביזרים ועזרים. אחד השיאים היה כשהצביע על מחירון, גרמני, שתלוי על הקיר- פיסת נייר מצהיבה מיושן ודהויה עד מאד.
אינטרנט יש- אם עומדים קרוב לבוטקה של השומר, בזוית מאד מסוימת, וכל השאר לא ברור.
טוב. עכשיו היינו במיקום לא אידיאלי לשם המשך נסיעה לאגם הבא Ammersee- החניונים שם ממוקמים בגדה המערבית, כלומר- עלינו להקיף את כל האגם. החלטנו להקיף מדרום, מה שהתברר כשגיאה- איכשהו דילגנו על החניון הראשון והיינו בדרך לשני שנמצא ב-Utting.
החניון הראשון שלנו- כפר קראוונים די צפוף, כולם מאד שקטים, ראשית דבר- התחברתי לחשמל ופתחתי את ברז הגז.
ואז התרחש דבר יוצא דופן- גשם גשם גשם! פתחנו את הפרגולה והוצאנו את ערכת הקמפינג (חשוב מאד
נוהר פורחת בקור. אני לא. אבל האמת היא שלא קר- רק רטוב. ולקראת סוף הטיול אבין משהו לגבי עצמי שקשור למזג האוויר- אני בהחלט שונא חום, ואני בהחלט לא מתעב לחלוטין את הקור. הקראוון נעים ומחוץ לו יושבים ארבעתנו עם כוסות שוקו חם- מתבוננים, מקשיבים ומריחים- את הגשם.
שינוי.
מבחינתי, אותו רגע שבו ישבנו ארבעתנו באי הקטן היבש והרבוע ששורטט על ידי שולי הפרגולה החדשה שלנו, זהו הרגע שבו חשתי שהסתגלתי לשינוי. אני כאן סופסוף.
מבחינתי, אותו רגע שבו ישבנו ארבעתנו באי הקטן היבש והרבוע ששורטט על ידי שולי הפרגולה החדשה שלנו, זהו הרגע שבו חשתי שהסתגלתי לשינוי. אני כאן סופסוף.
*** תיאור מצוין לסיטואציה עם "רגשות מעורבים" ניתן למצוא ברשומה הבאה, שם מתוארים השירותים של החניון
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה