בקרבת ננצינג אי הבנה ביני ובין גארמין, והחמצנו את היציאה.
טרקטורונים! כאן קוראים להם Quad. שכרנו אותם לשעה עם הבנות וטחנו את הגבעות לעפר דק, במהירות מסחררת של... ובכן... 40 קמ"ש לכל היותר.... אלו היו שני כלים רעועים וחסרי עמוד שדרה, יצורי כלאיים שאינם טוסטוסים ואינם טרקטורונים ובמצבם גם אינם כשירים לעלות על הכביש. מישהו לקח את הכלים העדינים האלו לשטח וכל האיזון שלהם אבד. הרכבתי את ירדן, שישבה לפני, והרגשתי שבמשך כל הנסיעה אני מנסה לרסן את יצור הכלאיים הפרוע שאנחנו יושבים על גבו- רק שלא ישליך אותנו לתעלה. אם מתעלמים מחוויית הרכיבה עצמה, היו שם נופים מהממים, סוסים והמון צחוק וכיף.("אבא! דווקא הרכיבה היתה כיפית! ממש ממש כיפית!" אומרת ירדן שישבה ונהנתה בכיף, מבלי לדעת שאבא משקיע את כל כוחו בבלימת הפיתולים של הכלי המטורף שעליו אנחנו רכובים).
אני מבקש עזרה, שוב בניסוח לא מוצלח: "מצא לי את חניון הקמפינג הקרוב" ומר גארמין לא מאכזב.
אנחנו מגיעים לחניון עם בעלת בית מוזרה ביותר. זה לא נראה בכלל כמו החניון שבתמונות, יותר דומה לקומפלקס וילות עירוני בבנייה רוויה. אני מוכן לוותר ושואל אם יש אינטרנט (לפחות זה).
"יש אינטרנט, בטח, אבל הוא לא עובד כרגע".
אני לא מבין את הניסוח... כלומר, הוא יעבוד? מתי? בעוד שעה? מתי יהיה אפשר להתחבר?
"לא. יש תקלה ואין אינטרנט". מוזרה... מי שבא ללילה אינו מתעניין ביכולות התיאורטיות של המקום- עבורנו זה פשוט: יש או אין?
השתמשנו בתירוץ האינטרנט ועפנו משם במהירות, מבקשים מגארמין שיתקן את הטעות שעשיתי לפני כן ויחזיר אותנו לחניון המקורי- זה שהספר המליץ עליו. בהינתן הנחייה מדוייקת מוביל אותנו גארמין היישר לחניון, כדי שנגלה שהספר לא המליץ עליו ללא סיבה...
כי אלפנקמפינג בננצינג הוא מקום מופלא. ללא ספק החניון המהנה ביותר ששהינו בו, ולראיה- נשארנו בו שני לילות. את
ההחלטה קיבלנו ממש בכניסה לחניון, בלי לבטים ובלי התייעצויות. יקר בכעשרה יורו ללילה למשפחה, אבל! בריכה מחוממת פנימית ובריכה מחוממת חיצונית, נוף עוצר נשימה של הרים עצומים- הקרובים מיוערים והמרוחקים מושלגים בפסגותיהם, מקלחות, שירותים וחדרי תגלחת מפוארים- עם פרחים וכריות... מסעדה, חנות קטנה עם לחם טרי בבוקר. הכל מלא חינניות וחיוניות, הכל פשוט- מושלם!
ההחלטה קיבלנו ממש בכניסה לחניון, בלי לבטים ובלי התייעצויות. יקר בכעשרה יורו ללילה למשפחה, אבל! בריכה מחוממת פנימית ובריכה מחוממת חיצונית, נוף עוצר נשימה של הרים עצומים- הקרובים מיוערים והמרוחקים מושלגים בפסגותיהם, מקלחות, שירותים וחדרי תגלחת מפוארים- עם פרחים וכריות... מסעדה, חנות קטנה עם לחם טרי בבוקר. הכל מלא חינניות וחיוניות, הכל פשוט- מושלם!
הקראוונים מסודרים על גבי טראסות, כך שלכולם יש נוף מדהים ופרטיות יחסית. הלילה הראשון גשום ואני שמח כשמעיין מציעה שנעשה ביחד איזו יצירה. ירדן הביאה מהארץ Soft-Clay מין פלסטלינה קלילה ואוורירית שמתקשה- חומר שהבנות מתות עליו והבית מלא ביצירות ממנו. אבל אז היא מתחרטת ורוצה שנראה ביחד סרט. "שאבא יבחר", היא פותרת את העניין עוד לפני שהחל. אני מתלבט ומתלבט ולבסוף בוחר סרט שנראה לי הכי מתאים לסיטואציה של תא משפחתי קטן, בארץ זרה, בכלי רכב קטן כשטיפות גשם כבדות שוטפות אותו סביב סביב, אבל בפנים אור וחום ואהבה ועניין- בחרתי את "האי של נים".
[אוף אנחנו לא קונים פופ קורן- שוב ושוב שוכחים, או שלא מוצאים.]
נוהר עדיין לא מרגישה טוב ופורשת לנמנם במיטה של מעיין. כשהסרט מסתיים השעה 22:20 אני משכיב את הבנות לישון, מעיין מצטרפת לאמא במיטה והן נרדמות ברגע. אני ער עד שתיים לפנות בוקר- משוחח עם שרון בסקייפ- משלימים המון חוסרים, עונה על מיילים, מתכתב עם ליאת בצ'אט של הפייסבוק וכותב במחברת. מדהים שהבאתי שני ספרים עבי כרס, בעצם שלושה, אבל אין לי דקה לקרוא- כל הזמן שלי מלא. עבורי כתיבת יומן המסע הזה היא חלק גדול מהמסע עצמו. אני חייב לכתוב. כל כך כיף שסופסוף יש לי זמן לזה- זה די משתלט עלי ואני אוהב את זה. אני הולך לישון ומותיר את נוהר לישון עם מעיין- היא מצטרפת אלי ביוזמתה מאוחר יותר.
בבוקר הולכים מעיין ואני לחנות, לאסוף את ההזמנה שעשתה נוהר אתמול- לחמים, לחמניות ועוגות. כידוע מאז ימי מגדל בבל, יכול מכשול השפה להפיל כל אחד בפח, אבל גם תמונה, שידוע לכל ששווה אלף מילים בדיוק, עשויה להטעות. נוהר הזמינה ארבע לחמניות ושתי עוגות. היא עשתה זאת על פי תמונות שהיו בתפריט- תמונות ללא קנה-מידה. מצאתי את עצמי עם הררים של לחם, מזל שהם לא התעקשו שאקח את כל מה שהזמנתי. כולם כאן מאד מאד נחמדים ומשתפי פעולה.
נוהר והבנות הלכו לבריכה ואני יושב וכותב. לאחר זמן מה הן חוזרות קפואות. אנחנו מפצירים בהן ללכת להתקלח והן מתעקשות שלא. אנחנו מפעילים סמכות הורית ושולחים אותן לבד למקלחות- יש שם מקלחות ושירותים מדהימים לילדים- הכל נמוך ונגיש וצבעוני ומקושט בטוב טעם ילדי. נוהר ואני יושבים בשמש- היא קוראת. אני בוהה בנוף ההררי ומידי פעם כותב. אנחנו צוחקים על הבנות- עכשיו אנחנו שוקלים לשלוח כח חילוץ למקלחות- חלפו שעה וחצי (!) מאז שיצאו לשם. הן חוזרות חמימות ומאושרות, מחזיקות את הסל הגדול עם המגבות וכלי הרחצה ביחד, כל אחת בידית, ומנדנדות אותו קדימה ואחורה עם כל צעד.
הבנות החליטו לפנק את אמא שמנמנמת במיטה של מעיין. בלחש הן מתכננות ומבצעות את זממן: ארוחת בוקר.
חותכות עגבניות, מלפפונים, אבוקדו (גם חתוך וגם מעוך- לבחירתה), פריכיות אורז, קפה עם חלב בצד, לחם וחביתות. מעירים את אמא המופתעת שמתמוגגת מעונג.
חותכות עגבניות, מלפפונים, אבוקדו (גם חתוך וגם מעוך- לבחירתה), פריכיות אורז, קפה עם חלב בצד, לחם וחביתות. מעירים את אמא המופתעת שמתמוגגת מעונג.
נוהר יוצאת לריצה בנוף מהמם ובעליות מטורפות. ושם, באחת הפסגות היא מוצאת... גן ילדים. היא רוצה כל כך להיכנס ולראות איך נראה גן אוסטרי, אבל היא באמצע ריצה ולכן שבה על עקביה לחניון. והבנות... שוב בבריכה, ושוב במקלחות. אני יושב בשמש ושותה בירה מול ההרים שמשנים מראה בכל רגע, על פי הלחות, העננים, השמיים, האור והצל. יושב ומתמוגג מנחת.
נוהר מגלה לי בניין שכולו מקלחות יוקרה- חדרים מדהימים עם שירותים, מקלחון וכיור- הכל בסטנדרטים הגבוהים ביותר- מדהים! התקלחנו מקלחת זוגית כיפית וכשיצאנו גילינו...
טרקטורונים! כאן קוראים להם Quad. שכרנו אותם לשעה עם הבנות וטחנו את הגבעות לעפר דק, במהירות מסחררת של... ובכן... 40 קמ"ש לכל היותר.... אלו היו שני כלים רעועים וחסרי עמוד שדרה, יצורי כלאיים שאינם טוסטוסים ואינם טרקטורונים ובמצבם גם אינם כשירים לעלות על הכביש. מישהו לקח את הכלים העדינים האלו לשטח וכל האיזון שלהם אבד. הרכבתי את ירדן, שישבה לפני, והרגשתי שבמשך כל הנסיעה אני מנסה לרסן את יצור הכלאיים הפרוע שאנחנו יושבים על גבו- רק שלא ישליך אותנו לתעלה. אם מתעלמים מחוויית הרכיבה עצמה, היו שם נופים מהממים, סוסים והמון צחוק וכיף.("אבא! דווקא הרכיבה היתה כיפית! ממש ממש כיפית!" אומרת ירדן שישבה ונהנתה בכיף, מבלי לדעת שאבא משקיע את כל כוחו בבלימת הפיתולים של הכלי המטורף שעליו אנחנו רכובים).
נוהר גם מצאה לבנות משחקייה מדהימה בגודלה ובאיכותה. ילדים מכל מין, גיל וצבע צובאים על פתח המקום, רואים סרטים, משחקים, צוחקים. המקום כולו פשוט מדהים, 100% הנאה. עלה לנו 111 יורו לשני לילות, כולל השכרת ה-Quad. זה ללא ספק היה החניון הטוב ביותר שהיינו, וגם שנהיה, בו במהלך כל אותו חודש.
בבוקר היציאה, עשו הבנות סיבוב אחרון של בריכה ומקלחות ויצאנו לדרכנו, לכיוון Imst.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה