מבחינתנו אימסט היא דבר אחד- Alpine Coaster. אנחנו עוצרים "כמובן" רק "בשביל הילדות". כדי להפתיע אותן.
נוהר על הקרונית הראשונה. ירדן בקרונית השנייה. מעיין ואני, חובבי הטיס, בקרונית השלישית. אופס.
ה-Rodelbahn בגוטאך היה חיקוי מוקטן מ-א-ד של המקום.
כאן יש שלושה וחצי קילומטרים של רכבת הרים בקרוניות אישיות. הטענה היא שזוהי "רכבת הקרוניות האלפינית הארוכה בעולם".
............."בעולם". רכבת אלפינית יכולה להיות רק באלפים- לא? אבל שלושה וחצי קילומטרים... זה ארוך....
OK, אבל איך מגיעים לשם? עצרנו במרכז מסחרי רחב ידיים.
נוהר הלכה לסופרמרקט עם הבנות ואני הלכתי לברר לאן נוסעים. נכנסתי לחנות מדיה ענקית, בתואנה שאנחנו חייבים לרכוש סוללות נטענות חדשות, ומצאתי שם משחקי X-Box בזול (אבל בגרמנית). הבחור המיוזע מאד-מאד שבקופה הסביר לי באריכות איך מגיעים. מהר מאד
איבדתי ריכוז- הבל גופו ופניו המנצנצים הפכו את דיבורו למלמולים תפלים בנוגע לצורך כלשהו לנסוע ישר ואז שמאלה. כל שיכולתי לחשוב עליו הוא 'מה יכול לגרום לנער להזיע כל כך?'.
איבדתי ריכוז- הבל גופו ופניו המנצנצים הפכו את דיבורו למלמולים תפלים בנוגע לצורך כלשהו לנסוע ישר ואז שמאלה. כל שיכולתי לחשוב עליו הוא 'מה יכול לגרום לנער להזיע כל כך?'.
יצאתי משם בחופזה, אזרתי אומץ, והלכתי לכיוון חנות בגדים, כדי לקנות לבנות קפוצ'ונים, שהמוכרת מתעקשת לקרוא להם קארדיגאנים. שוב אני נוכח כי קניית בגדים צריכה להיות מטלה של מישהו אחר- מיותר לציין שיצאתי משם בידיים ריקות. במגרש החנייה אני מביט אל האופק ונזכר בדברי הבחור המנצנץ והמצחין... "ישר" (אני מביט למזרח) "ואז שמאלה"... נשמע הגיוני- דווקא בדיוק-בדיוק שם ניצב לו הר אדיר מימדים שלוחך בשלווה את העננים.
פורקים את העגלה וטוענים את הקראוון במזון ומצרכים נוספים (למשל: בירות בבקבוקים שונים ומשונים (-:) ויוצאים לדרך. לאן נוסעים? כמובן: ישר, ואז שמאלה. אל ההר. מעפילים בעליות תלולות ביותר, בכבישים צרים ופתלתלים. כבישים צרים צרים. קראוון רחב רחב, קראוון ארוך ארוך... הגענו ללא גרימת נזק רב מדי. אני טוען שלא נגרם נזק כלל.
קנינו כרטיסים והבחור בקופה הסביר שעומדים כאן בתור קטן לרכבל שמעלה אותנו מעלה. שם יש תור שכרגע עומד על שעה ומשהו ויש לשים לב לשלט שמתריע על מיקומך בתור. תור ארוך, אבל אין צורך להידחף- כמה חביב ואירופאי. עם זאת, כדאי למהר לעלות, כי בשעות האלו התור הולך ומתפתח... אבל בשלב זה כבר קיפצו הבנות בחדווה וגיל על טרמפולינות ענקיות. עוד אנחנו משבחים את הרצון העז של אנשי-המקום לספק תעסוקה לילדים בזמן שמחכים בתור, והנה פנתה אלינו אישה מנשות-המקום, ולה דווקא רצון עז שנוציא את הבנות, או שנשלם דמי כניסה. טוב ממילא כדאי למהר לעלות ברכבל, אנחנו קוראים לבנות ומחמיצים בשניות את ההזדמנות למנוע תאונת תעופה; ילדה אחת "פרה מטומטמת" (בלי ספק עם תעודות) קפצה על ירדן וגרמה לה לנשוך חזק מאד את הלשון.
עולים למעלה- הפעם עם רכבל סקי שחופן את ישבנך אל על, בעודך ממתין לו בעמידה. כיף שם במרומים במזג אוויר אביבי כשהכל ירוק מסביב ואנשים מטיילים עם כלביהם, או בזוגות, או בגפם בנוף שנפרש מטה. למעלה מחכים כשעה ורבע ויש "מתנפחים".
במהלך ההמתנה מתנהל ויכוח ער לגבי "מי יסע עם מי". הבנות מתעלמות מעצתי שניסע בשני זוגות.
ניתן לעשות את המסלול בזוג, או בקרונית אישית. אבל, בנפרד אפשר לעשות את המסלול רק מגיל שמונה. כלומר: מעיין לא יכולה לנסוע לבד.
מעיין ואני חולים על מהירות. נוהר וירדן- לא. ירדן קיבלה את הגנים של נוהר: מהר = לא טוב. עם זאת, נוהר אילפה עם השנים את הגנים שלה והיא מצליחה לשאת מהירות גבוה- אם מרשים לה לצרוח. בגוטאך ירדן רכבה איתי ורק מידי פעם הייתי צריך להאט עבורה- טסנו די מהר- משמע: אם מישהו אחר ישלוט בבלמים היא תיסע מהר יותר. אבל ירדן רצתה לנסוע לבד, או איתי.
מעיין רצתה לנסוע איתי גם, ומאחר שהיא נסעה בפעם הקודמת עם אמא, היה זה אך הוגן שתיסע איתי הפעם. אז כאן זה נסגר- הציוות של הקרונית הראשונה.
אבל ירדן התעקשה לנסוע לבד ולא עם אמא, נוכח הצרחות של אמא כשמעיין שלטה בבלמים בגוטאך...
נוהר על הקרונית הראשונה. ירדן בקרונית השנייה. מעיין ואני, חובבי הטיס, בקרונית השלישית. אופס.
ירדן טסה, אבל מסתבכת עם הבלמים- הידיות קשות לתפעול והיא מפעילה יצירתיות- אני סבור שהיא האדם הראשון שהפעיל את הקרוניות האלו עם הרגליים. כל ההתעסקות הזו גורמת לה לעצור פעמים רבות והאחריות על הבלמים גורמת לה לנסוע לאט יחסית. תור ארוך משתרך אחריה ומעיין מחלקת לי הוראות מתי להאט כדי שנוכל "לתפוס מהירות" לקראת סיבוב מרגש במיוחד, אבל הדרך מדהימה ואני מבין שאם נוסעים לאט יותר, הטיול ארוך יותר והפרטים חדים יותר. אם כי הסיבובים אכן פחות מרגשים...
למטה גילינו טרמפולינות באנג'י ב-5 יורו- הבנות קיפצצו אל השמיים ואנחנו צילמנו את הפירואטים השמיימיים והתמוגגנו.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה