אנחנו יודעים. החברים גילו לנו! המשחק מכור- הקבוצה האדומה תמיד מנצחת!
לכן אנחנו מבקשים להיות המעודדים של האדום, אבל בקופה מודיעים לנו באיטלקית מזומררת שאפשר לקבל רק כרטיסים למושבים של הקבוצה הכחולה. לא נורא- אולי זה לא נכון. אולי ננצח. אולי הם משנים בכל עונה...
מקבלים כרטיסים וכתרי קרטון כחולים.
המלך מציג את המשחק, את הכללים ואת האבירים. ומתיישב עם ביתו אזמרלדה להתבונן בתחרויות: קליעה, חבטה, השחלת טבעת על חוד הרומח- כל אלו תוך כדי דהירה מהירה סביב הזירה. האביר הכחול מבצע את הכל באופן מושלם! בכל פעם שחולף על פנינו הוא מרים את ידו ומשלהב את הקהל. ואנחנו, הקהל הכחול של האביר הכחול, משתלהבים: צורחים ושורקים בקולי קולות, חובטים עם צלחות המתכת האפורות על גבי שולחן העץ הכבד והאמיצים אף מטיחים כוס מתכת בצלחת מתכת- פעולה שאינה מאפשרת לאטום אוזניים במהלכה ולכן דומה באופיה לסוג של הלקאה עצמית מכאיבה ומטורפת שמלווה בצליל גבוה וצורמני.
האווירה מחשמלת, ועם יד על הלב- אנחנו פשוט הקהל הכי טוב באולם! אין שום ספק! אולי הם מחליטים על המנצח לפי הקהל? מתגנבת מחשבה לראשי. וגם האביר שלנו אינו נכשל בשום שלב- הוא פשוט מאד מאד מוצלח. הגרון ניחר, אבל אני מקבל המון המון בירה בקנקנים גדולים. המלצרים והמלצריות חולפים בין לבין ועומסים על צלחותינו ארוחה בסגנון ימי הביניים: פיצה/פיתה, ובירה (או קולה לילדים), מרק בקערת מתכת בלי כף, ובירה (או קולה...), פרגית שלמה לכל אחד (ובירה), שטרודל וגלידה.
אני לא יודע למה, אבל אני צורח עם כולם Go Prego! בקצב.
הפתעה! הנצחון על האביר האדום אינו מציין את סופו של הערב- עכשיו מופיע משומקום אביר אפל בבגדי שריון שחורים ונצנוצי כסף. אדם בעל כוחות עצומים שמאיים על גורל הממלכה כולה! מתחולל מאבק נואש שבמהלכו הוא דוקר את המלך!!! המלך שורד והאויב ממוגר בזכות הופעתם הפלאית של ארבעת האבירים.
לכן אנחנו מבקשים להיות המעודדים של האדום, אבל בקופה מודיעים לנו באיטלקית מזומררת שאפשר לקבל רק כרטיסים למושבים של הקבוצה הכחולה. לא נורא- אולי זה לא נכון. אולי ננצח. אולי הם משנים בכל עונה...
מקבלים כרטיסים וכתרי קרטון כחולים.
בחצר החיצונית יש מופע פתיחה שבסיומו מתחלקים לארבע קבוצות אוהדים, כל אחת עם כתרים בצבע המתאים, וליצן חצר גבה-קומה מוביל אותנו לתוך הטירה. הוא לבוש טייטס אופנתיים ומעין חותלות עור שנותנות רושם של מגפיים מרשימים, אלמלא בצבצו מתחת נעלי הנייק השחורות שלו...
נכנסים מבעד לשער טירה בין שומריים. שומריים. נו... ה"שני שומרים מגורזנים" שכל תפקידם הוא לפתוח את גרזיניהם האדירים ממצב הצלב למצב "אפשר לנוח לרגע- תודה לאל!". בבטן הטירה, ומעבר לשומריים, נגלית לעינינו הזירה. שם ייאבקו על ליבה של הנסיכה הנאווה, אזמרלדה, ארבעה אבירים המצוידים בארבעה סוסים, ארבעה נושאי כלים וארבעה דגלנים- עם דגלים בצבעים המתאימים: אדום, כחול, ירוק וצהוב.
לא נורא שההפסד ידוע מראש, זה מופע, באנו ליהנות מהמופע.
גם הקהל מתחלק לארבעה יציעים- אנחנו ביציע C, שהוא היציע הכחול. היציע שבו נמצא הקהל המגניב ביותר והרועש ביותר. קהל שמעודד את האביר המוכשר ביותר, היפה ביותר (שיערו השחור גולש בחן על כתפיו הזקופות), המלהיב ביותר והטוב מכולם! אנחנו יושבים בשש או שבע שורות של שולחנות וספסלים ארוכים ארוכים ומעברים שמאפשרים למלצרים להגיש את האוכל מהמעבר התחתון מבלי להסתיר את הזירה.
המלך מציג את המשחק, את הכללים ואת האבירים. ומתיישב עם ביתו אזמרלדה להתבונן בתחרויות: קליעה, חבטה, השחלת טבעת על חוד הרומח- כל אלו תוך כדי דהירה מהירה סביב הזירה. האביר הכחול מבצע את הכל באופן מושלם! בכל פעם שחולף על פנינו הוא מרים את ידו ומשלהב את הקהל. ואנחנו, הקהל הכחול של האביר הכחול, משתלהבים: צורחים ושורקים בקולי קולות, חובטים עם צלחות המתכת האפורות על גבי שולחן העץ הכבד והאמיצים אף מטיחים כוס מתכת בצלחת מתכת- פעולה שאינה מאפשרת לאטום אוזניים במהלכה ולכן דומה באופיה לסוג של הלקאה עצמית מכאיבה ומטורפת שמלווה בצליל גבוה וצורמני.
האביר שלנו תותח! בכל פעם שהוא עובר ליד היציעים האחרים הם צורחים לעברו בוז אדיר והוא משתהה שם, נועץ מבט מתריס בכל אחד ואחת מהם, סוסו טופף בהליכה צידית מדוקדקת כאשר הוא סוקר אותם- בגב זקוף ועיניים בורקות. כשהאביר האדום מגיע אלינו הוא מבצע חיקוי עלוב ביותר של עמוד שידרה כשאנחנו מחרפים ומגדפים אותו עם המון כוונה ולהט.
האווירה מחשמלת, ועם יד על הלב- אנחנו פשוט הקהל הכי טוב באולם! אין שום ספק! אולי הם מחליטים על המנצח לפי הקהל? מתגנבת מחשבה לראשי. וגם האביר שלנו אינו נכשל בשום שלב- הוא פשוט מאד מאד מוצלח. הגרון ניחר, אבל אני מקבל המון המון בירה בקנקנים גדולים. המלצרים והמלצריות חולפים בין לבין ועומסים על צלחותינו ארוחה בסגנון ימי הביניים: פיצה/פיתה, ובירה (או קולה לילדים), מרק בקערת מתכת בלי כף, ובירה (או קולה...), פרגית שלמה לכל אחד (ובירה), שטרודל וגלידה.
גם האביר האדום הארור וגם האביר הירוק אינם נכשלים בשום שלב. ובסופו של דבר יש להחליט בדרך כלשהי.
שלב הדו-קרב מגיע. בתחילה על גבי הסוסים ולאחר מכן ברגל עם מגינים, חרבות ושרשראות. והנה כאן רואים הצגה של כל השטיקים הרגילים: אבירים שמאבדים את חרבם, את מגינם, משיגים את החרב שנית ובסופו של דבר מסתיים כל קרב בנצחון שרירותי של אחד האבירים.
אנחנו משתוללים באקסטזה כשהאביר הכחול, המוכשר, יפה התואר והאצילי, נאבק באביר האדום הסתמי, הטיפשי והארור. תפקידנו לחולל את הנס שבמהלכו יבינו מנהלי המופע כי יש כאן עסק עם קהל תומכים רציני! ואם המשחק יהיה מכור... יש סיכוי. לא נמוך. שהיציע שלנו יעלה על גדותיו. יפרוץ את גדרות הפרספקס. הגדרות העלובות שמפרידות בינינו, ובין צווארו של האביר האדום והמקולל!
Go Prego!
Go Prego!
Go Prego!
Go Prego!
כולם על הרגליים! ולבסוף קורה הבלתי יאמן!
הכחול מפסיד בכוונה- כי ככל הנראה כך אמרו לו בהפקה. הנבלות!
איזו דממה משתררת עכשיו ביציע הכחול- ואני מבין- כאן המציאו את הבלוז- ביציע הכחול. אנשים וילדים מכל הלאומים, דוממים יחדיו את כאבה של האומה הכחולה כולה. מחיאות כפיים של השתתפות בצערנו הקולקטיבי מפרידות בין הדממות הרבות שמרכיבות את השתיקה הדקה והארוכה ששוכנת בליבותיהם של חובשי הכתרים הכחולים. כתרים שהיו מורכנים עתה, אלמלא האביר הכחול הניצב מלא גאון מולנו, זקוף ומלא אופטימיות ואמונה בצדקת הדרך!
בהמשך המופע- טקס הנצחון של האביר האדום (האפס הזה...). טקס פשוט שמתחשב בריגשותיהם של האוהדים הכחולים (מי סופר את הצהובים והירוקים- לא היה להם סיכוי מראש!). האביר הכחול מתקדם לעברנו ומשתחווה בהוקרת תודה- אי אפשר שלא לא לאהוב אותו ואת שערו הארוך המתנופף בהירואיות.
הפתעה! הנצחון על האביר האדום אינו מציין את סופו של הערב- עכשיו מופיע משומקום אביר אפל בבגדי שריון שחורים ונצנוצי כסף. אדם בעל כוחות עצומים שמאיים על גורל הממלכה כולה! מתחולל מאבק נואש שבמהלכו הוא דוקר את המלך!!! המלך שורד והאויב ממוגר בזכות הופעתם הפלאית של ארבעת האבירים.
המלך מכה אותו בחרבו, מישהו יורה בליבו חץ וכל האחרים משתתפים איכשהו בנצחון. בהמולה, לא הבחנתי כיצד בדיוק.
אנחנו יוצאים מהטירה משולהבים, שמחים וקולניים. בחוץ יש מסעדת רוק שמשמיעה מוזיקה טובה גם ברחבה שבחוץ- אנחנו משתוללים ונוהר נכנסת לבדוק מה יש שם. מסעדת "אכול כפי יכולתך"- מצחיק מאד, אנחנו מלאים עד גדותינו במזון מימי הביניים. אחרי הרבה צילומים של הבנות כוכבות הרוק שרוכבות על הטוסטוסים ושרות על הבמה שם ברחבה החיצונית, אנחנו חוזרים לקראוון לשינה בחניון הגדול והשומם.
הפתעה! מופע זיקוקים מדהים שארך עשרים דקות, ממש מעלינו- אנחנו משקיפים מבעד לדלת הקראוון. זהו פיצוי הולם על השיט בין מופעי הזיקוקים על הריין, שהתפספס לנו.
בלילה, אני מתעורר מספר פעמים עם חלומות מוזרים. באחת הפעמים אני מתעורר מקול נשיפה מוזר וחזק שנשמע כאילו ממקור מרוחק ועם זאת חזק מאד. כמו טנקיסט אני מוציא את פלג גופי העליון מחלון הגג ומנסה לאתר את מקור הקול. נראה שבשדה מרוחק פתח מישהו צינור השקייה גדול במיוחד.
בבוקר יוצאים לוונציה.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה