בלילה אנחנו מתפללים למזג אויר סביר. ואנחנו מקבלים אותו, אבל כמו אברהם אבינו- לא מיד.
בבוקר הגשם ניתך בעוז ובקבלה מודיעים שאין שום סיכוי לעלות ל-Globglockner היום. אבל מחר? מחר יהיה מזג אוויר מעולה. מחרתיים? שוב גשם! אין מצב שנוותר, אבל מה עושים היום?
אין כלום בסביבה, וגם לא 40 ק"מ צפונה, ליד הכניסה לכביש הגלובגלוקנר. כלום. חוץ מבריכה. מסתבר שבכל מחוז קרינתייה יש רק חניון אחד עם בריכה מחוממת. והחניון הזה הוא החניון שלנו (!).
הבריכה קרובה מאד, אבל בגלל הגשם ואומדן המרחקים האירופאי, אנחנו אורזים ויוצאים אליה ברכב, לא לפני שהזמנו יום נוסף במקום וקיבלנו הסבר מפורט, ושגוי בתכלית, מפקידת הקבלה השנייה, לגבי מיקום הבריכה.
שמחים ומאושרים יוצאים לדרך, שהופכת לשביל עפר גשום וצר... אני לוקח רוורס בשטח שנראה לי פתוח לחלוטין ונכנס בעמוד ברזל שהסתתר בעשב. הפגוש האחורי עשוי פלסטיק דקיק, הוא בכלל לא פגוש, אלא רק כיסוי קוסמטי עלוב שנראה כעת כמו אוסף פיסות פלסטיק לבן שנאחזות אחת בשנייה בכוח הרצון בלבד. יוצאים משם מדוכדכים ונותנים לגארמין למצוא את הדרך. הוא מוביל אותנו מחוץ לכפר בכביש מתפתל. אחרי 40 דקות הגענו לבריכה שממוקמת 5 דקות מהחניון שלנו, ועם פגוש הרוס.
הבריכה עמוסה מאד- החלק הבלתי מקורה שלה מושבת בגלל הגשם, אבל היא ממש כיפית- אני חושב שהייתי ארבע שעות במים. יש שם מגלשות ענקיות, מזרקה וכל מיני מתקני בועות שנועדו למסג' אותך היטב. פרט לילדה אחת, שדווקא נראתה נחמדה, אבל היו לה קפיצות מאכזבות, הילדים האוסטרים יודעים לקפוץ ראש חצי מטר ממך מבלי להתיז עליך טיפה!
בשלב מסויים מתפתח משחק המוני עם כדור ים ענקי ואני מניף את מעיין לגובה בכל פעם שהכדור מתקרב- הצלחנו לגבור על כולם שלוש פעמים. ירדן צוללת מפה לשם ומשם לפה ולפתע היא מוצאת מפתח על קרקעית הבריכה. אנחנו מזהים שזה מפתח של לוקר. אני משווה עם המפתח שלי, כולי מלא בחדוות זיהוי, אבל מגלה שהמפתח שלי איננו על הצמיד שקיבלתי. רגע... זה המפתח שלי! מה הסיכוי למזל שכזה?!
חוזרים לחניון. אני מחמיא לבעל המקום על המראה של הקבלה בערב (תאורה מדהימה) ומקבל 5 שעות אינטרנט חינם.
אבל האינטרנט אינו פועל...
ישבנו לראות את הסרט מיס סאנשיין הקטנה, עם צנזורה של אבא על חלק מהסצנות. הבנות הולכות לישון ואני מצטרף בשעה 2:00 אחרי כתיבה נמרצת של 17 עמודים במחברת.
מחר יהיה מזג אוויר טוב? האם חיכינו לשווא ונחמיץ את הכביש המדהים הזה?
למרות שאני יודע שזה מקום שלא יאמן, עד כמה יכול להיות כביש מדהים? זה כביש... אבל איזה כביש...
בבוקר הגשם ניתך בעוז ובקבלה מודיעים שאין שום סיכוי לעלות ל-Globglockner היום. אבל מחר? מחר יהיה מזג אוויר מעולה. מחרתיים? שוב גשם! אין מצב שנוותר, אבל מה עושים היום?
אין כלום בסביבה, וגם לא 40 ק"מ צפונה, ליד הכניסה לכביש הגלובגלוקנר. כלום. חוץ מבריכה. מסתבר שבכל מחוז קרינתייה יש רק חניון אחד עם בריכה מחוממת. והחניון הזה הוא החניון שלנו (!).
הבריכה קרובה מאד, אבל בגלל הגשם ואומדן המרחקים האירופאי, אנחנו אורזים ויוצאים אליה ברכב, לא לפני שהזמנו יום נוסף במקום וקיבלנו הסבר מפורט, ושגוי בתכלית, מפקידת הקבלה השנייה, לגבי מיקום הבריכה.
שמחים ומאושרים יוצאים לדרך, שהופכת לשביל עפר גשום וצר... אני לוקח רוורס בשטח שנראה לי פתוח לחלוטין ונכנס בעמוד ברזל שהסתתר בעשב. הפגוש האחורי עשוי פלסטיק דקיק, הוא בכלל לא פגוש, אלא רק כיסוי קוסמטי עלוב שנראה כעת כמו אוסף פיסות פלסטיק לבן שנאחזות אחת בשנייה בכוח הרצון בלבד. יוצאים משם מדוכדכים ונותנים לגארמין למצוא את הדרך. הוא מוביל אותנו מחוץ לכפר בכביש מתפתל. אחרי 40 דקות הגענו לבריכה שממוקמת 5 דקות מהחניון שלנו, ועם פגוש הרוס.
הבריכה עמוסה מאד- החלק הבלתי מקורה שלה מושבת בגלל הגשם, אבל היא ממש כיפית- אני חושב שהייתי ארבע שעות במים. יש שם מגלשות ענקיות, מזרקה וכל מיני מתקני בועות שנועדו למסג' אותך היטב. פרט לילדה אחת, שדווקא נראתה נחמדה, אבל היו לה קפיצות מאכזבות, הילדים האוסטרים יודעים לקפוץ ראש חצי מטר ממך מבלי להתיז עליך טיפה!
בשלב מסויים מתפתח משחק המוני עם כדור ים ענקי ואני מניף את מעיין לגובה בכל פעם שהכדור מתקרב- הצלחנו לגבור על כולם שלוש פעמים. ירדן צוללת מפה לשם ומשם לפה ולפתע היא מוצאת מפתח על קרקעית הבריכה. אנחנו מזהים שזה מפתח של לוקר. אני משווה עם המפתח שלי, כולי מלא בחדוות זיהוי, אבל מגלה שהמפתח שלי איננו על הצמיד שקיבלתי. רגע... זה המפתח שלי! מה הסיכוי למזל שכזה?!
חוזרים לחניון. אני מחמיא לבעל המקום על המראה של הקבלה בערב (תאורה מדהימה) ומקבל 5 שעות אינטרנט חינם.
אבל האינטרנט אינו פועל...
ישבנו לראות את הסרט מיס סאנשיין הקטנה, עם צנזורה של אבא על חלק מהסצנות. הבנות הולכות לישון ואני מצטרף בשעה 2:00 אחרי כתיבה נמרצת של 17 עמודים במחברת.
מחר יהיה מזג אוויר טוב? האם חיכינו לשווא ונחמיץ את הכביש המדהים הזה?
למרות שאני יודע שזה מקום שלא יאמן, עד כמה יכול להיות כביש מדהים? זה כביש... אבל איזה כביש...
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה